גזר דין בתיק ת"פ 34887-03-11

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע שתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין] ובנסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא + 25 לחוק העונשין.

            כתב-האישום מתאר שלושה אירועים נפרדים, במהלכם הנאשם קיבל וניסה לקבל בדרכי מרמה הסכמה משלוש קטינות למגע מיני עימו - שתיים מהן בנות 16 שנה, השלישית בת 14 שנים.

2.         על-פי המפורט באישום הראשון, ביום 11.11.10, עמדה המתלוננת א.א., קטינה ילידת ספטמבר 94, בתחנת אוטובוס, כשהנאשם נעצר על-ידה ושאל אם מכירה מתנ"ס לנוער בסביבה, יצא מהרכב ושאל אם היא מחפשת עבודה. בהמשך, אמר לה בכזב כי יכול להציע לה שתי עבודות: מזכירה בחדר כושר, שם תראה אנשים עירומים; ברמנית במסיבת וילה שם תרוויח שכר גבוה, ותיאלץ להפשיט מישהו בתחילת הערב. עוד הוסיף, כי הוא עצמו יהיה זה אשר ילמד אותה כיצד להפשיט. המתלוננת הסכימה לעבודה השניה, עלתה לרכבו, ויחדיו נסעו למקום מבודד. שם, הורה הנאשם למתלוננת להוריד את חזייתה ולצאת מהרכב, והמתלוננת - אשר היתה משוכנעת כי בשלב זה הינה מתלמדת לצורך העבודה השניה, עשתה כדבריו. בהמשך, ביצעה את כל הוראות הנאשם - הכניסה ידיה מתחת לחולצתו, מיששה את בטנו וחזהו, הורידה את מכנסיו, ליטפה עם שתי ידיה את איבר מינו, הורידה את תחתוניו, הסתובבה, חיככה את ישבנה עם איבר מינו. הנאשם אז הפשיל מעט את חצאיתה, אמר לה לשפשף את איבר מינו בחריץ ישבנה, הצמיד אותה לגופה. המתלוננת אמרה כי אינה רוצה שתהיה חדירה, הנאשם קיבל את בקשתה, ובהמשך שפך את זרעו על ישבנה. לאחר מכן, הנאשם הסיע את המתלוננת לישוב אחר, היא מסרה לו את מספר הנייד שלה מאחר והיתה מעוניינת בעבודה, והנאשם מסר לה מספר כוזב, כשאמר לה שתענה לשיחת טלפון ממספר חסום. למחרת, הנאשם התקשר אליה ממספר חסום וטען כי לא תוכל להתחיל לעבוד. לאחר כשבועיים, הנאשם התקשר אליה שוב ושאל אם היא מעוניינת בעבודה, המתלוננת השיבה בשלילה, ביקשה את מספר הנייד שלו, ולאחר מכן הנאשם לא יצר עימה עוד קשר.

            אירוע דומה התרחש ביום 25.1.11, כלפי המתלוננת ל.ו., קטינה ילידת ספטמבר 94', אשר צעדה בגפה ברחוב בפתח-תקווה. הצעת העבודה הפעם היתה להבאת מגבות בספא, וכשעלתה לרכבו על-מנת שיסביר לה אודות העבודה הוסיף, כי תראה שם אנשים עירומים. לאחר מכן, הציע לה לעבוד כברמנית במסיבות של חילופי זוגות תמורת שכר גבוה, הוסיף כי תצטרך להפשיט מישהו וכי העבודה היא ללא חזייה. אמר שישלם לה 300 ש"ח עבור קבלת "הדרכה", ולצורך ה"סימולציה" נסעו למקום מבודד. כשהגיעו למקום אותו הציעה המתלוננת ל.ו., ביצעה את הוראותיו - נגעה בבטנו ובחזהו מעל החולצה, הכניסה את ידיה מתחת לחולצתו וליטפה אותו, פתחה את מכנסיו - והנאשם הורידם לברכיו. בהמשך, בהתאם להוראותיו, הסתובבה ועמדה עם פניה לכיוונו, הורידה את תחתוניו ושפשפה את איבר מינו, והנאשם שפך את זרעו. הנאשם נתן לה 100 ש"ח ומסר כי את היתרה יתן לה בהמשך. לאחר מכן, התקשר אליה מספר פעמים.

            האירוע השלישי התרחש ביום 26.1.11, אז צעדה המתלוננת ג.פ., קטינה ילידת אוגוסט 96', בגפה ברחוב בפתח-תקווה. כמו בפעמים הקודמות, הנאשם עצר על-ידה והציע לה הצעת עבודה כמזכירה לרישום אנשים לחוגים. המתלוננת השיבה בחיוב, הנאשם יצא מהרכב והסביר כי המדובר בספא, שם מסתובבים אנשים עירומים, לרבות גברים. בהמשך הסביר, כי עובדות אצלו קטינות במסיבת חילופי זוגות, פירט את השכר, וכי הבנות רואות שם "סקס", וש"עניינים קורים" ו "זזים". המתלוננת השיבה שהיא צריכה לחשוב על הצעתו, הוא ענה כי צריך תשובה מיידית, המתלוננת ביקשה לדבר עם בנות שעובדות עבורו, והוא הבהיר שמקבלים תוספת שכר רצינית על כך שבמסיבות הן מפשיטות את הגברים. המתלוננת ג.פ. ביקשה לוודא כי אין משהו מיני בעבודה, אז אמר לה הנאשם כי תצטרך לעבור אצלו הדרכה עבורה ישלם 300 ש"ח. לאחר חילופי דברים, כשהמתלוננת רצתה לוודא כי תוכל לבטוח בו הטיחה לעברו: "אני נראית לך זונה?", אז נכנס הנאשם לרכבו והתרחק במהירות מהמקום.

3.         במסגרת ההסדר החלקי, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר, וייאמר כבר כי אין כל המלצה טיפולית בעניינו.

            התסקיר מפרט את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו גרוש מאז נובמבר 2011 על רקע העבירות שביצע, אב לפעוטה בת שנתיים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא כחובש בגולני, במשך 4 שנים ניהל מועדון, ובשאר השנים עבד במכירות.

            באשר לעבירות - לאורך הראיון הראשון עם קצינת המבחן השאיר רושם שלוקח אחריות על התנהגותו ומביע תובנה לכך שניצל את תמימותן וחולשתן של הקטינות. עם זאת הפחית ממשמעות מעשיו בתירוץ שהנערות שיתפו עימו פעולה, בהתעלם מאלמנט המרמה. ייחס את המניע למעשיו לבעייתיות ביחסיו עם אשתו אך מסר, כי מצוי בטיפול מזה כשנה להבין את המניע למעשיו.

            לאחר הראיון הראשון, קיימה קצינת המבחן שיחה עם מטפליו במרפאה לאבחון וטיפול בהפרעות פאראפיליה בבית-החולים אברבנאל בניהולו של פרופ' סילפן. תוך כדי השיחה עם המטפלים התברר כי מסר דיווחים סותרים: בפני שירות המבחן הצהיר כי עובד במרפאת השיניים של אימו, בהתאם לתנאי השחרור שנקבעו בבית-המשפט; למטפליו מסר, כי עובד בחברה בתחום המחשבים. בדיקת שירות המבחן העלתה, כי הנאשם למעשה הפר תנאי שחרור מזה מספר חודשים, כשהיה ללא כל פיקוח (יוער, כי יום לפני הטיעונים לעונש נעצר הנאשם בגין הפרת תנאי השחרור, בו הוא נתון עד היום).

            במהלך הראיון השני בשירות המבחן הכחיש ההפרה, אך בפני מטפליו אישר זאת, ועל כן הושעה מיידית מהטיפול על רקע חוסר אמינות והתנהגות מניפולטיבית שהעמידה בספק את יעילות הטיפול, בפרט לאור מאפייני התנהגותו העבריינית.

            להערכת קצינת המבחן, פיתח מילדות דפוס התנהגות שמאופיין בשימוש בשקרים והתנהגות מרמה שנמשך שנים רבות ומהווה חלק אינטגרלי מאישיותו. באשר לאספקטים המיניים המצויים בעבירות אותן ביצע מציינת קצינת המבחן, בין השאר, כי הנאשם פיתח גישה מניפולטיבית ביחסיו עם אחרים ועם נשים בפרט, המדובר באדם מרוכז בעצמו המתעלם ממצוקה של אחרים סביבו תוך הצדקת מעשיו מסיבות שונות. העבירות יכלו להתבצע מאחר והפחית ממשמעות מעשיו והכחיש בפני עצמו את הפגיעה הגלומה בהם, כשגישתו הבעייתיות נמשכה במהלך הראיון ולאורך תהליך הטיפול.

            לאור התנהגותו המניפולטיבית ולא-אמינה של הנאשם, אין מקום לאפשר לו המשך טיפול, מאחר ולא היה מסוגל להיעזר בטיפול על-מנת ליצור שינוי בדפוסי ההתנהגות הבעייתיים שלו, וההמלצה היא להטיל עליו ענישה משמעותית שתשקף את משמעות מעשיו ותסמן גבול חיצוני ברור ומרתיע.

4.         ב"כ המאשימה הדגישה את נסיבות העבירות, המעידות על כך כי הנאשם פעל בתחכום, תוך תכנון וניצול "כישורי" המרמה שלו, בשיטתיות ובאירועים שונים, כשהמתלוננות היו כולן קטינות רכות בשנים. עוד ציינה, כי תחילת האירועים במקומות ציבוריים, שניים האחרונים בוצעו באור יום, כשהנאשם צד קרבנותיו לפי גילן בעת שהיו בגפן, תוך שהוא מנסה לשכנען בדרכים שונות. טענה עוד, כי בשני האירועים הראשונים, הגיע הנאשם לפורקן מיני, כשהמתלוננת השלישית ניצלה תודות לעירנותה. הדגישה את חובת בית-המשפט להגן על קטינים מפני מעשים שכאלה, כשלגישתה אין צורך להכביר מילים על הפגיעה הקשה בקטינות והניצול המחפיר של תמימותן. לטעמה, האמור בתסקיר מחזק את הצורך בהשתת ענישה מוחשית, כאשר בנוסף, הנאשם המשיך בדפוס השקרי של המרמה בהקשר של תנאי השחרור, תוך סחיפת אימו - שאמורה היתה להיות המפקחת עליו. על כן, יש להשית על הנאשם ענישה המשקפת את עקרון ההלימה, תוך התייחסות לכל אירוע ואירוע בנפרד ולצורך להגן על הציבור מפני הנאשם. בהתאם, עותרת היא להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות. ציינה, כי למרות נסיונות רבים, לא איתרה פסיקה המתייחסת לענישה בגין עבירות מרמה בנסיבות דומות (בהבחנה מהרשעה בעבירות מין).

5.         הסניגורית הדגישה, כי המדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר חווה גירושין קשים בעקבות העבירות שביצע ובמשך תקופה ארוכה נשללה ממנו האפשרות לראות את בתו הפעוטה. הסניגורית ביקשה להתייחס למעצרו של הנאשם וטענה, כי אין מקום ליתן ביטוי בעונש בגין "מקדמה" לעבירה של הפרת הוראה חוקית אותה ביצע. ציינה בצער, כי מעצרו של הנאשם גדע את מה שהיה תהליך טיפולי מוצלח - כפי שמעיד עדכון מאת הצוות המטפל במרפאה (נ/1) נכון למחצית חודש יוני 2012. לענין זה הדגישה, כי הנאשם פנה לפני כשנה מיוזמתו לקבוצה טיפולית באותה מרפאה ייעודית, היה פעיל מאד במפגשים, כשהטיפול קידם אותו בהבנה ובמודעות באשר למעשיו. לולא התנהלותו, ההמלצה של המטפלים היתה לאפשר המשך טיפול של 9 חודשים.

לענין אופי העבירות הדגישה, כי בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון מעשיו של הנאשם מצויים בגדר המרמה, כשמלכתחילה מצג השווא כלל חזות מינית, בכל נקודה יכלו המתלוננות לסרב לבקשותיו, לא היה במהלך האירועים כל אלמנט של כפייה - כשהמתלוננת השלישית עזבה את המקום והנאשם לא המשיך ללכת אחריה. עוד טענה, כי הרקע לביצוע העבירות קשור להיבטים אישיותיים הקשורים למרמה - ולא לפדופיליה או סטייה מינית. הסניגורית עצמה גם היא לא איתרה פסיקה מתאימה בהתאם לנסיבות עבירות המרמה אותן ביצע הנאשם, אך הגישה פסיקה בעבירות מין, שההסכמה להן הושגה במרמה - בחלק מהמקרים נשמעו ראיות, בחלקם הפגיעות המיניות היו קשות לרבות שימוש בכוח, כשטווח הענישה הוא בין חצי שנת מאסר בעבודות שירות ועד לשלוש שנות מאסר. על כן, עותרת היא להשית על הנאשם עונש מידתי בהתחשב בכך שהנאשם הורשע בעבירות מרמה ולא בעבירות מין.

6.         בדברו לבית-המשפט הביע הנאשם הבנה לכך שמעל באמון של כל הגופים, אך הדגיש כי לוקח אחריות על מעשיו, ומבין את רמת הפגיעה במתלוננות גם על רקע התהליך המשמעותי שעבר בטיפול. הזכיר את גירושיו ואת העובדה שהסתבך בפלילים לראשונה בחייו, ועתר הוא להתחשב בו, גם על רקע רצונו להמשיך בטיפול.

7.         כתב-האישום המתוקן מייחס לנאשם עבירות מרמה בהתאם להבחנה הקיימת בפסיקה לפיה, כאשר המרמה מביאה למתן הסכמה לביצוע מעשה מיני בתור שכזה - הרי שעסקינן בקבלת דבר במרמה; בעוד, שכאשר המרמה מביאה למתן הסכמה לביצוע "מעשה מיני" כאמצעי טיפולי, למשל, ואילו בפועל מתבצע מעשה מיני לשמו - הרי שהמדובר בעבירת מין (ראו: ע"פ 5097/07 פחימה נגד מדינת ישראל, פסק-דינו של כבוד המשנה (כתוארו אז) השופט ריבלין, פורסם בנבו מיום 25.5.09; 7024/93 פלח נגד מדינת ישראל, פורסם בפד"י מט(1), בעמ' 2 (1995), סעיף 9 לפסק-דינה של כב' השופטת דורנר). עם זאת, אין להשוות קבלת דבר במרמה מקום שאדם נפרד במרמה מדבר חומרי - כגון רכוש או כסף - לבין קיום יחסי מין עקב מרמה. חזקה, שהפגיעה הנפשית חמורה יותר מהמקרה השכיח של קבלת דבר במרמה, באשר המדובר בפגיעה ברצון חופשי ובזכות הקורבן לגופה ולאוטונומיה שלה (ראו: תפ"ח (ירושלים) מדינת ישראל נגד א., סעיף 31 לפסק-הדין, פורסם בנבו מיום 21.5.2007).

8.         הדברים נכונים במיוחד בעניינו של הנאשם, באשר עובדות האירועים מעידות על כך כי בחר "טרף קל" בדמות נערות צעירות, שהלכו בגפן ברחוב, תוך ניצול תמימותן והצעת פיתוי כספי. מעצרו - שנבע מהפרה מתמשכת של תנאי השחרור, המעידה אף היא על המשך שימוש בדפוס מרמה - גדע תהליך טיפול במסגרתו אך החל לפתח תובנות באשר לצדדים הפוגעניים המיניים של העבירות ורמת התחכום שהפעיל כלפי המתלוננות (עמ' 1 לנ/1), ובשלב הנסיון לנסח אסטרטגיות מונעות עבורו (שם, עמ' 2).

9.         אירועי המרמה החוזרים - שמטרתם קבלת טובת הנאה מינית, נסיבות ביצועם כאשר בשני אירועים הגיע הנאשם לפורקן מיני, איתור נערות צעירות המצויות בגפן ברחוב, הפיתוי באמצעות הצעת עבודה ושכר גבוה - כל אלו, לצד העדר המלצה טיפולית בשל התנהגות מניפולטיבית כלפי הגורמים המטפלים, מבססים את הצורך להטיל על הנאשם ענישה מוחשית מאחורי סורג ובריח. זאת, כגמול על המעשים, וכן על-מנת להרחיקו מן הציבור ככלל, ומאוכלוסיית הקטינות עליהם מצווה בית-המשפט להגן, בפרט.